פורים עבר! D:

פיוווו~~ איזה אושר שלחץ הגדול עבר~ ^___^
אם כי לא בהצלחה מרובה במיוחד, תפרתי ומכרתי רק 17 כובעים ;( וממש כואב שעוד אנשים באו וביקשו ולא היה לי ;;

מעבר לאיך הכנס היה וכו' (שעל זה אני אחפור בפוסט ארוך וחופר בסופ"ש) רציתי לרשום את ההמשך לדרמה אין סופית של הבחורה שלא נציין את שמה... כן כן, ההיא שדיברתי עליה בשרשורי עבר חופרניים במיוחד >>
הבחורה עברה על ידי, באה ומחייכת, אני לא מבינה מה היא רוצה.... "רציתי להגיד היי".
אז אמרתי לה "היי" קודר, הסתובבתי ולקחתי את עצמי משם בצורה הכי סנובית שהגוף שלי יכל עם העקבים הנוראיים האלו >_>

הולי פאק, הבחורה מנסה לפייס אותי עם פסק זמן לפני חודש, יש לה את החוצפה לגשת אליי עם חיוך אתמול, אבל עד עכשיו היא לא קלטה שהיא לא התנצלה @_@;;
ההתנצלות עם התירוצים שלה בSMS כתשובה לזעם המוצדק שלי לא נחשבים. מצטערת. על עגמת הנפש שהיא גרמה לי ציפיתי לפחות שהיא תהיה בן אדם הגון וכשהיא תראה אותי היא תבוא להתנצל פנים מול פנים ותהיה בוגרת.
במקום זה היא התעלמה... צצה בבצלאל עם פסק זמן (פתאם בצלאל זה ברמה שלה ולימודים בחו"ל ירדו מהפרק?) ועכשיו שוב צצה לי עם חיוך....?

אם את קוראת את זה אני שמחה, שתביני למה מתנהגים אלייך ככה- שיחס גורר יחס.
את יכולה לטעון שאני סנובית, ושהאדים של הדבק חם מהקוספליי עלו לי לראש, אבל האמת היא שזה מגיע לך.
מגיעות לך גם הצרחות ורק בגלל הפרצוף האומלל שלך ריחמתי , אלוהים יודע למה.

אם מישהו שמכיר אותה וקורא את זה - תשלחו לה, בבקשה, אולי סוף סוף ירד לה האסימון >>

First Flamer LOL

אז כפי שהכותרת מציינת, היום, לפני 4 שעות קיבלתי תגובה טרולית ראשונה באתר שלי XD הבן אדם המסכן רשם כל מיני דברים מרושעים עליי בצורה לא חכמה במיוחד. לא שממש אכפת לי, אני מוצאת את העיניין די מבדר ומחמיא שהבן אדם מסתבר שונא אותי מספיק כדי להקדיש שמן לכתיבת דברי שנאה. אני מנחשת שזה החבר של מישהי לא חכמה במיוחד.

מעניין אם זה נעשה מקנאה או סתם בצורה ראנדומאלית~ טוב נו 3:

חוץ מזה עוד פעם אני מופיעה בבלוג של יבגני! D: על ההופעה של הקוספליי שלי בקוסמוד *^O^*
מגניב~ :]

אה כן, על זה בכלל לא רשמתי פה XD ששלחתי תמונה שלי לקוספלי.קום ששולחים תמונות לקוסמוד במסגרת של פרסום קוספליי מכל העולם - ופרסמו תמונה שלי! D: הזמנתי את המגזין המדובר והוא אמור להגיע אליי ממש בימים אלו :]

סריקה של המגזין מצורפת, אני כמובן הבחורה בכחול עם הבלונד :}

חוץ מזה גם חשוב לציין שאני צריכה לסיים את השיעורי בית שלי לחופש (אנימציה אחת, 4 סרטונים קצרים, חיבור קצר, ודיאורמה) ולא התחלתי עוד שום דבר @_@ שלא לדבר שאני צריכה לסיים את הקוספליי שלי, של אבי ואת ההזמנה שכבר כמעט גמורה.

אה, וגם נמאס לי להיות חולה... 3 שבועות רצוף זה כבר מגוחך לחלוטין >.< תמונה למטה- אני בלוליטה, עם שמלת חיקוי AP MELODY DOLL של בודיליין ביר-קון שהיה חביב למדיי~

סוף סמסטר FTW

ואו, כמה שהסמסטרים פה קצרים! :O
עברו רק 3 חודשים ואני כבר מסיימת סמסטר ראשון, אם בהצלחה או לא... אני לא יודעת XD
אני חושבת שהלך לי טוב~ היו ימים עמוסים יותר ופחות, ועכשיו יש המון הגשות סופיות שצריך לסיים ולהגיש בזמן, בלי עוד איחורים ~_~
חוץ מזה אני מרגישה נתק חברתי ע-צ-ו-ם ;_; מאנשים שהייתי רגילה לדבר איתם יוםיום או בכללי אנשים שקרובים אליי.
כמעט כל יום אני מגיעה מאוחר הביתה והדבר היחידי שאני רוצה לעשות זה להתקלח, לאכול ולישון, אפילו עם אבי אני בקושי מדברת. בדרך כלל השיחה היומית שלי איתו כוללת תאור היום שעבר, את המשפט "לילה טוב" ואת המבט הנלווה לשעון שאומר לי שכבר 2 לפנות בוקר :/
מעצבן שגם כשאני על המחשב אני צריכה לעשות שיעורי בית... כמו את האנימציות ואת העיצובים לעיצוב מסך וכו' ומי שבמסנג'ר פשוט לא מבין את זה וחושב שאני מתעלמת בלי שום סיבה. וזה לא בן אדם אחד, וזה לא שהם לא צודקים... :/
נארג... :< חוץ מזה היתה לי אתמול הפתעה מרעישה- האדם ה"נחמד" שכתבתי עליו לפני שני פוסטים החליט לדרוך רגלו במתחם בצלאל ולהופיע לי מול העיניים במרפסת של קומה 5. לא אמרה אפילו שלום בהתחלה עד שאני לא אמרתי, ובמקום להתנצל או לנסות להסביר משהו לגבי ההתייחסות החרא שלה - היא עלתה למעלה לקפיטריה וקנתה לי פסק זמן ם_ם הפוסטמה נסתה לפייס אותי עם פסק זמן... @_@;;;; פשוט הציעה לי אותו סתם ככה. עד כמה מטומטם יכול להיות בן אדם? סירבתי ולא ממש הייתי סופר נחמדה מבחינת צורת דיבור, לא רציתי אפילו להסתכל לה בפנים. תכננתי כבר חודש לפגוש אותה בכנס הקרוב ולצרוח לה בפנים שהיא חסרת אחריות וטינופת של אדם. ובמקום זה היא תפסה אותי לא מוכנה מוקפת באנשים מהכיתה שלי, שרק מתחילים לגלות שאני אלימה וגסת רוח XD אני גם ממש מתחילה לדאוג לגבי פורים... עוד פחות מחודשיים ולא התחלתי דבר... יש לי 2 הזמנות בתשלום, תחפושת של אבי ואת התחפושת שלי. כל אחת מהן מספיק מסובכת כדי שאני אקח חודש שלם לכל אחת בנפרד. ואם חשבתי שאני אתפור אותן בחופשת סמסטר- טעות בידי, יש עוד הגשות לסוף החופשה X_X וכדי להוסיף לכל ההרגשה הנפלאה והחמימה הזאת, אז גם היה לי ויכוח עם אבי על נושא עתיק יומין... ועוד בזמן שהרגשתי חולה עם כאבי בטן נוראיים :< ולמרות שאני יודעת שאני צודקת בנושא, ולמרות שאפילו לא הרמתי את הקול, אכשהו נקלעתי לזה. הוא התנצל אחר כך, ואני מאמינה שהוא מצטער באמת. אבל אני לא מאמינה שהוא ישתנה בנושא הזה :X אני אוהבת אותו מאוד, אבל גם מכירה אותו מספיק טוב כדי לדעת שההלך מחשבה של בן אדם לא יזוז מקצה אחד לשני כ"כ מהר. וזהו, פוסט חודשי עמוס וחופר~ לילה טוב :]

~חודש שלם בבצלאל~

טוב, אז אחרי חודש אני גאה להודיע שאני אכן שורדת פה.
מספיקה (תמיד בקושי) להגיש שיעורי בית ולקבל ביקורות חיוביות לרוב, יש אוכל בדירה (אם כי לא הרבה), ואפילו יש חברים (איזה מזל שאני פה עם טרי החמוד!).

קצת קשה שהשבוע מלא מידי, ואין זמן לנוח. בסופ"ש כל מה שאני רק רוצה לעשות זה להתמוטט באיזושהי פינה ולראות אנימה רצוף. וזה בדיוק מה שעשיתי עם אבי בסופ"ש האחרון~ D:
אבי בא בחמישי עם עוד כמה חברים, ישבנו על ספק-פיצה-ספק-מאפה-פסטו, שיחקנו קלפים ולבסוף הרגשנו עייפים מידי מכדי לצאת לאיזה פאב/בר. למרות שיש לי טלויזיה בדירה, כולם שכחו להביא מתאם, וככה נשאר הPS3 היפייפה של אבי מיותם בצד.

השבוע השותפה שלי גם קנתה ממני שני כובעים והזמינה עוד 3- שילמה על כולם מראש~ אמג יש לי קצת כסף ;_;
מה שגורם לי לחשוב שאם השותפה הנורמטיבית לחלוטין שלי אהבה אותם, אז עוד יש סיכוי להצלחה של דוכן פאפי סליווז גם פה בבצלאל. ביררתי ואכן ניתן להקים דוכנים בחינם בימי ראשון ושלישי במתחם הכניסה הראשי של בצלאל, ואני עדיין מבררת פרטים לגבי איך ומתי אני אוכל לעשות דבר שכזה ^_^
אם כן, דוכן או שניים בחודש יכולים לפתור לי את הבעיה הכלכלית ולפטור אותי מלמצוא עבודה בעוד 3 שבועות גג.

מאוד מקווה שהעיניינים הכלכליים יסתדרו לטובה, כי המצב בבנק לא ממש טוב (מינוס -_-) ומסתבר שההורים לא ממש יכולים לעזור כמו שהם רצו.... :X

חוץ מזה הנה כמה לינקים לשטויות באנימציה שהכנתי:
אזהרה - כולם מכוערים ונוראיים וטיפשיים כיאה לעבודות ראשונות ללא כל ידע בתחום. הצפייה על אחריותכם בלבד!
סרטון סטטי - תפוח אדמה טיפש (דיבוב ע"י טרי)
בקבוק וצמח - אנימציה חופשית של כמה שניות
בקבוק טיפש וכדור - אנימציה חופשית

כמו כן, ציור קטן של כרונה שצוייר בהרצאה ביום ראשון שעבר~

סוף סוף, תחפושת מיסה אמאנה - נצלה!~

טוב, אז נכון שיש לי עוד הרבה על מה לרשום... חיים באוניברסיטה, דירה עם שותפים חדשים, לחץ של הלימודים, מחסור בכסף... ואני אחליט דווקא לרשום את הפוסט הזה על חרא של אנשים.

למי שעוד לא שמע, התחפושת מיסה שלי (מפורים 2005) הולוותה למישהי בחנוכה הקודם. הלוויתי אותה עם חששות מסויימים- בכל זאת, התחפושת הראשונה שהכנתי לגמרי לבדי, עבדתי עליה קשה ומפחדת שיקרה לה משהו, אך הלוויתי אותה במחשבה כיפית ועם חיבה לבן אדם שאני מכירה כבר לא מעט זמן, שיהנה ממנה.
האדם המדובר לבסוף לא לבש כלל וכלל את התחפושת, אך בצורה שיטתית שכח אותה לכל כנס לאחר מכן.
האדם המדובר גם גר במושב תקוע על יד ירושלים ולכן היה קושי להפגש סתם כך בתל אביב... הבנתי, וסלחתי והייתי סבלנית. וסבלנית... וסבלנית... @_@
עד שהגיעו מים עד נפש. כל שיחה שלי סוננה בקפידה. כל הודעה ששלחתי לא קיבלה מענה. ממה שספרתי נשלחו לבן אדם המדובר כ78 הודעות במשך שנה, ויותר מ40 שיחות. כשכן הצלחתי לתפוס את הבן אדם בטלפון נאמר לי שהוא עסוק ואין לו זמן וברגע שהוא יהיה במרכז הוא יצור קשר.
לצערי, הבן אדם הזה היה טיפש, בור ועם הארץ, כדי לחשוב שלא קיימת לי הבינה כדי להסתכל לו בפייסבוק פעם בכמה זמן ולהווכח במו עיני בתמונות שמתעדות אותו במספר לא מבוטל של מפגשים בעזריאלי ותל אביב, או לשמוע מחברים משותפים אודותיו.
כבר התחלתי להיות יותר עקבית... שולחת הודעות בפייס בוק כדי סוף סוף לקבל מענה, שהיה שורה של תירוצים.

השיא היה באייקון האחרון, כאשר ביום רביעי באנו קבוצת פיניקס רייט מחופשים והתברר לי שהאדם המדובר הקים דוכן בכנס ונמצא שם כבר כמה ימים. רתחתי.
הלכתי לדוכן שלה ומצאתי אותה, ומול האנשים שהיו מסביבה (חבר שלה מסתבר, ובוסים) אמרתי לה שאני לא מעוניינת לחבק אותה ולהגיד שלום- שאני זועמת וכועסת ואיך לעזאזל היא נמצאת פה ולא אמרה לי שום דבר?! למה היא מסננת אותי כבר שנה וטוענת לנצח נצחים לפלאפון מיוחד מעין כמוהו??
מיותר לציין שלא צעקתי עדיין, וגם חיבקתי אותה בסוף - ולו בקשה אחת בידי - תביאי את התחפושת שלי למחר.
אמרתי שאני אגיע בחמישי בצהריים - לבסוף הגעתי במיוחד לשם הרבה אחרי הצהריים... הפלא ופלא- התחפושת עוד לא בידה. עוד תירוץ שההורים שלה צריכים להביא אותה והם עוד לא הגיעו...גם אחרי 45 דקות הם עוד לא הגיעו וגם לא ענו לטלפון לברורים.
למזלי אלה החמודה (3>) שנכחה בכל ימי אייקון הציעה לשמש כמעבירה ולקחת את התחפושת כשההורים שלה יגיעו, אם זה באותו היום או למחרת.
הן החליפו פלאפונים, ושאלתי את האדם המתועב - האם היא תהיה פה בשבת כדי שאני אבוא במיוחד כדי לקחת את התלבושת סוף סוף.
....
..
.
גם את אלה היא סננה....
בשבת, יום לפני הכנס בבאר שבע (שאליו קרעתי את התחת במוצרים לדוכן) ולפני המסיבת ג'יירוק (שאליה רציתי ללבוש את התחפושת מיסה), נסעתי לתל אביב, לסינמטק.
אני לא צריכה להרחיב ולספר לכם מה תדירות האוטובוסים ביום שבת בערב, נכון? ועד שהגעתי- הבן אדם המדובר כלל אינו שם! איננה, נעלמה, בלעה אותה האדמה. לא עונה לפאלפון או הודעות.
ניגשתי אל הדוכן של רמי כץ (המתועב עוד יותר) ונחרדתי לשמוע כי היא בכלל עובדת בנתב"ג ויש לה משמרת היום!
פה כבר התפקעתי, צעקתי עליו ועל העובדת שלו, שאני רוצה לקרוע את כל הציורים של הבן אדם המתועב @__@
מן הסתם לא עשיתי את זה... במקום זה חזרתי הביתה בוכה בעוד אוטובוס, תוך כדי שאני שולחת לה הודעות זועמות על מה שהרגע קרה ושאני דורשת ממנה תשלום עבור התחפושת ועבור הנסיעות וזהו.
והופ! פתאום הפלאפון תקין! וההודעות שלי התקבלו, ותשובות הוחזרו אליי במגוון שקרים של חברה בבית חולים ושהיא כלל לא עובדת. שמישהו יסביר לי למה חברה בבית חולים מונעת ממנה לצאת לדקה ולשלוח SMS כדי לא לטרטר שוב ושוב בן אדם?
לכל השאלות שלי כמובן לא היו לה תשובות, רק סליחות ותחנונים ומשפטי מחץ ש"החברות שלנו חשובה לי" ששווים כקליפת השום. היא בקשה לשלוח את החבילה בדואר, וזה היה בדיוק בתחילת הלימודים.
מיותר לציין שעברו כבר 27 יום מאז ואף חבילה לא התקבלה. שלחתי מאז השבוע השני מספר הודעות ששואלות מה מספר אישור הדואר הרשום ולא קיבלתי אף מענה. גם השיחות שלי סוננו.

לבסוף פניתי לבן אדם מתוק שמתגורר באותו המושב של המתועבת, שהציעה כמה חודשים לפני כן לאסוף את התחפושת עבורי. והיא הסכימה D: שמחתי כ"כ בתקווה שאולי באמת התחפושת שלי עוד חיה וקיימת איפשהו ועוד לא נאבדה ונהרסה בים האבדון של השקרים שלה.
כששאלתי למה התחפושת עוד לא הגיע אליי, נאמר לי שהחבילה נשארה בדואר כי הכתב שלה לא היה קריא.
הסיבה ללמה לא התייחסו אליי לחודש שלם? למה סיננו אותי ולא טרחו לענות? ללמה היא לא טרחה ללכת לדואר ולברר אחרי חודש ונתנה לבן אדם מתוק לעשות את זה במקומה?

קיצר, מתחת למסווה של פרצוף חמוד מסתתרים בקהילה שלנו אנשים מזוויעים, חסרי לב וחסרי כל אכפתיות כלפי רכוש של אחרים. נצלנים ותת אדם. פשפשים. שגורמים לי לא לרצות להלוות *כלום* לאף אחד, שהורסים לאחרים.

תגידו שזה תינוקי מצידי לכנות אותה בשמות, שמגעיל מצידי שבטח אפשר לברר את הזהות שלה ברגע, ושהקדשתי לזה פוסט שלם של שנאה ללא סיבה. סוף סוף הסרתי אותה מהפייסבוק, התחפושת תגיע אליי ביום שלישי, ואני אוכל למחוק אותה מהחיים שלי סופית. לא לשמוע את הקול הטיפשי שלה מתרץ לי תירוצים.
בכנסים היא תהיה אויר מבחינתי.

אה, וגם סיימתי לסרוג בקרושה פינגווין חדש~ D:

בצלאל - השבועיים הראשונים

טוב, רשמתי את החפירה של החיים שלי על בצלאל, על המעבר, על אבי, על השותפים, ועל זונות ראנדומאליות....
והכל איכשהו נמחק @_______@

אז פאק, אין לי כוח ומאוחר מידי, אני אחפור מחדש עם אנלוגיות שנונות יותר כשיחברו לי את האינטרט בדירה >>

עינב, בפוסט חסר משמעות.
נ.ב.- ידיד שלי איפר אותי כמו זונה. מחמיא ומטריד בו זמנית XD

המעבר לירושלים ושאר חוויות :<

הממממ טוב.....
מאיפה להתחיל? :<

עצוב לי... אולי ירושלים לא כ"כ רחוקה והאמת היא שמבחינת נסיעות זה אותו הזמן להרצליה... אבל לא בא לי לצאת מהבית. לא בא לי להיות עצמאית לחלוטין. לא בא לי להיות רחוקה ממי שאני מכירה.

אני יודעת שאני בכיינית רצח והמון עשו את זה לפניי, אבל זה לא ממש מוריד לי מההתרגשות והתסכול של 'לא לדעת'.
מצד שני, אני מאושרת מזה שסוף סוף יהיה לי חדר לבדי, ארון בלי מנעול ושידה *O*
אני אעדכן ביום שני איך היה המעבר ומה קרה בו ;; אמאל'ה.

הנושא השני שמטריד אותי מאוד הוא מה שהיה במסיבת ג'יירוק האחרונה... -__-
שתיתי שוב, ושוב על קיבה ריקה >>;
התוצאה היתה שהייתי שיכורה מידי, עשיתי דברים טיפשיים, אמרתי דברים מפגרים וגם ישנתי/התעלפתי רוב הזמן.
מעבר לזה שפשוט פספסתי את המסיבה - גם אנה נישקה אותי... @_@;;
פעמיים @___@;;;;
ואני נישקתי אותה חזרה משום מה (לא נשיקה ראשונה עם בחורה, אבל עדיין...).
אבי פשוט עמד בשוק ולא ממש הגיב באותו הרגע, אבל מיותר לציין שהוא כועס עליי עכשיו -_-
ואני מבינה אותו. זה שאנה בחורה לא הופך את העיניין לבסדר יותר.
דיברנו על זה ומן הסתם זה לא יפרק את המערכת יחסים חלילה, אבל כרגע הכעס והמשקע הזה לא יעלם בשניה, וזה מכביד לי על הלב ועל הראש שעמוס גם ככה במחשבות טורדניות.

התנצלתי... אבל אני לא מרגישה יותר טוב עם זה.
גם אם זאת רק היתה נשיקה וזה לא ביג דיל וזה לא היה עם כוונה, אם המצב היה הפוך ואבי היה מנשק כל בן אדם אחר חוץ ממני הייתי תולשת לשניהם את הכבד והכליה וכל איבר פנימי שרק יכאיב להוציא אותו (>.<);

הממפף אחד גדול :<
מסקנה - אני בחיים לא אשתה שוב בתנאים האלו:
א. בארועים של הקהילה שלנו.
ב. כשאבי נוכח (כדי שהוא לא יצטרך לטפל בי).
ג. על קיבה ריקה.

פוסט קצת צומי אימו משהו, אבל בשביל זה יש בלוג לא? :/